פרטים יבשים: בית פרטי ישן מאוד, 2 קומות וקומת מרתף. בסה"כ מתגוררים שם 10 חיילים בודדים.
מהות הפרויקט: שיפוץ, עיצוב מחדש, ביצוע וריענון של הבית על כל חלקיו – והכל בפחות מ-6 שעות.
הפרויקט כלל קבוצה גדולה של הנדימנים-מתנדבים (שהפעם, היו עובדי חברת הייטק שתרמו את היום הזה לסייע ולשמש כהנדימנים, סבלים, וכל מה שהיה צריך) וכן קבוצה של מעצבות מתנדבות שנבחרו מראש לקחת חלק בפרויקט.
כל מעצבת היתה אחראית על חדר אחד או חלל ציבורי (מטבח, סלון וכו). כלל החדרים בבית היו במצב ממש בסיסי ועל תקן 'קורת גג ותו לא'- הכל בצבע לבן, שאריות ריהוט, מבולגן מאוד – וממש לא ראוי לקבל את החיילים שלנו כשהם יוצאים 'הביתה' אחרי שימים כלילות הם עושים עבורנו הכל, בעוד הבית האמיתי שלהם והמשפחה נמצאים אלפי ק"מ מכאן והם לגמרי לבדם.
אני אישית הייתי אחראית על חדר של חיילת בודדה – קצינת מבצעים שמשרתת בדרום כל תקופת המלחמה.
נתונים:
חדר בגודל 3*3 (בקושי), מיטה זוגית, שולחן, 2 ארונות בגדים (סה"כ 5 דלתות, לאמור 2 מ"א), 2 חלונות, ומלא דברים שיש ושכל בחורה צעירה תכלס צריכה בחדר שלה.
בפרוגרמה, או יותר נכון – האתגר:
על העמותה:
כמעצבת, אני מעת לעת פועלת בהתנדבות בעמותה שנקראת "עמותת רתם למען הקהילה" – עמותה ע"ש רתם שרביט ז"ל, חייל שנפל בפעילות מבצעית בלבנון ב-97'. העמותה הוקמה ע"י אחותו ופועלת למען האוכלוסיות המוחלשות. נושא שהיה קרוב לליבו של אחיה שנפל.
במסגרת פעילותה, ראשי העמותה הזו משפצים בתים של ניצולי שואה, מעונות נשים מוכות, בתי חולים לנפגעי נפש, מועדוניות, בתים של חיילים בודדים ועוד.
הכל בעזרת מתנדבים. אם המעצבות, ואם ההנדימנים שביומיום יכולים להיות אנשי הייטק או סטודנטים או פשוט אנשים מן השורה – שלאותו יום אחד, הם עוזבים הכל, ופשוט תורמים מזמנם כדי לעשות טוב.
זה תמיד כבוד גדול בשבילי להשתתף בפעילות של העמותה!
