בימים אלה ממש היתה אמורה להתקיים התערוכה הנחשבת ביותר בעולם העיצוב – SALONE DEL MOBILE (סלונה דל מובילה) שהיא התערוכה המרכזית בשבוע העיצוב העולמי במילאנו.
וכעת, הימים, ימים טרופים. העולם עצר מלכת. מילאנו המדהימה כעת תיצרב בזכרון העולמי ותשב בתודעתנו במקום המפוקפק השמור למלחמות, אסונות ועצב עם הקורונה. אותו וירוס נוראי ששם את העולם שלנו ב-hold. אותו וירוס שבחר, כך יצא, להכתים את אחת הערים היפות בעולם, את בירת מחוז לומברדיה ולטבוח בתושביה. מילאנו.
אז שבוע העיצוב לא יתקיים השנה, כך הוחלט זה מכבר. והשנה לא אבקר שם. אבל אינני יכולה שלא להעלות זכרונות עם עצמי מביקורי שם בשנה שעברה, בסלון של שנת 2019.
למי שעדיין לא מכיר, לא חווה, ולא היה – כל שאכתוב כאן יהיה כטעימה בכפית קטנה מאוד מתוך עוגה של עשר קומות לכל הפחות, שעמוסה מכל המטעמים הקיימים בעולם. זו התחושה כשדורכים לראשונה באתר הסלונה.
נתחיל מהאתר עצמו. הפיירה רו (Fiera Roh) מרכז הקונגרסים נחנך בתחילת שנות האלפיים ותוכנן ועוצב ע"י אחד האדריכלים הגדולים בני זמננו, מסימיליאנו פוקסס. בעיצובו פוקסס רצה להעביר את תחושת החיים במרחב העירוני – שפע מבנים בגדלים ואופי שונים, לאורך מהלך הרחוב, פינות נסתרות, מעט טבע שנושק לעיר וחיים שוקקים. ה"רחוב" של פוקסס הוא מהלך הכניסה למתחם, מהיציאה מתחנת המטרו הייעודית ועד לדלפקי הבידוק- אורכו כקילומטר וחצי, בהם אפשר רק להשתאות נוכח הגודל של המקום. שטח המתחם עצום – רק שטח התצוגה משתרע על 345,000 מ"ר(!) ומכיל 80 חללי קונגרסים שיכולים לתפקד ל80 כנסים בעת ובעונה אחת. כמו כן ישנם שם 20 מסעדות ו25 ברים. מיני עיר מתוכננת היטב, בעיצוב אדריכלי מיטבי בקונסטרוקציות ענק של פלדה וזכוכית, משפכי זכוכית ענקיים, אלמנטי מים עם עמודי ברזל שההשתקפות שלהם מדמה את צמיחת העצים על גדות הנחלים, ו"חיפושיות" פלדה ענקיות המשמשות להנהלת האתר וחדרי ישיבות. וכל זה נפרש לעיני המבקר מיד בראש מעלה המדרגות ממפלס הכניסה.
לסלונה דל מובילה הגעתי עם חברתי הטובה, עוד מתקופת הלימודים בטכניון. הביקור במילאנו בכלל בשבוע העיצוב היא חוויה מדהימה ומשאת נפשו של כל מעצב או אדריכל באשר הוא ולא חשוב כמה שנות ניסיון עומדות לו. העיר כולה לובשת עיצוב, כל חנות הכי קטנה לובשת עיצוב מיוחד לאותו שבוע בלי קשר לעיצוב שלה בשאר השנה. בכל מסעדה, בכל פינת רחוב, בכל חצר פנימית – מתרחש אירוע עיצוב כלשהו. אינסוף תצוגות, מיצגים, הרצאות ואירועים שקורים במיוחד ל"חג" הזה.
והשיא- הוא הסלונה בפיירה רו. הכניסה המדהימה, כמות האנשים הבלתי נתפסת שהגיעו לשם ונשפכים פנימה בסדר מופתי ממש כמו עוברים במשפכי הענק שתיכנן פוקסס, האדריכלות שמזדקרת שם לגבהים וגדלים מדהימים- כל אלה נותנים את התחושה הבלתי ניתנת לעירעור שהגעתי לא פחות מאשר לפנתאון של עולם העיצוב. ואני כולי התרגשות מהמעמד. גדולי המעצבים מכל העולם מגיעים לשם. מאות מציגים וכל איזור וכל תצוגה נתנה לי את התחושה שאני מהלכת במגזין העיצוב הכי נחשק. עד כה הנוהג היה שבכל שנה אי זוגית מוצגים בתערוכה רהיטים וגופי תאורה, ובכל שנה זוגית מוצגים מטבחים ומקלחות. אינני יודעת מה יהיה עכשיו כששנת 2020 יצאה מהמירוץ… וכבר ננעץ תאריך בלוח לאפריל 2021.
הגענו לשם ובמספר ימי סיור (מלאים יש לציין), ההרגשה היתה שהספקנו קומץ קטן מכל מה שהיה למקום להציע. מראש באנו עם רשימה ברורה, של את מי הולכים לראות, לכמה זמן ובאיזה ביתן הם נמצאים, ובכל זאת- הרגשנו בסוף כל יום שגם שבועיים רצופים של סיורים מבוקר עד ערב לא יספיקו. והתערוכה רק ארבעה ימים. איך ייתכן?..
אבל שבוע העיצוב, כאמור, הוא לא רק הסלונה בפיירה רו. הוא בכל העיר. ועם שבוע העיצוב או בלעדיו, מילאנו היא מעצמת העיצוב העולמית ללא עוררין. בתי עיצוב של הגדולים בכל הזמנים- החל מפראדה, המשך בארמאני, פנדי, ארטמידה, הרמן מילר, הרמס, קרטל מורוסו, וכלה בלואי ויטון. ועוד רבים וטובים. והיריעה קצרה מלהכיל. הביקור בבתי העיצוב האלה הוא חוויה מעוררת חושים ומרחיבת דעת. חובה לבקר בתצוגות של כל אחד מאלה- מוזיאונים שאפשר לבלות בכל אחד מהם יום שלם של התבוננות בכל האומנות המוצגת בהם. ישנם אלה שפורשים את ההיסטוריה וראשית הקמתם, כמו בבית לואי ויטון, חוץ מפריטי העיצוב המוצגים שם. אדריכלות חובקת עיצוב, והשניים צועדים חבוקים זה עם ובתוך זה. ולכל מי שנושם את שניהם – סיור במילאנו שמציעה את כל זה, זו חגיגה לנפש. מקווה שמילאנו תתאושש מהר מכל הזוועה, מהסיוט הזה שדבק בה בלי שום אזהרה מראש. מקווה שהעולם שלנו יתאושש מההלם שהיכה בכל מדינה בלי אבחנה. מקווה שחיינו שוב יתמלאו בחדוות היצירה, באדריכלות, בעיצוב, בצבעים ססגוניים וביופי שימלא את הנשמה. ולחיי כל אלה.
סלוטה מילאנו, סלוטה פרוגטציון.
